המעי הרגיז הפך אותי למאחר כרוני. אין פגישה שאני לא מאחר אליה, בין אם בעבודה, עם חברים או לדייט. בדרך כלל אני כמעט מספיק, אגב. אני יוצא מהדלת בדיוק בזמן, בדרך הבטוחה ליעד. אבל אז אני שואל את עצמי אם כבר הייתי בשירותים, ו"מה אם בדיוק באמצע הפגישה...", ומשם קצרה הדרך חזרה, ושליחת סמס מתנצל ומאחר.
אם הפגישה באמת חשובה אני אקח מקדם ביטחון קיצוני, משהו כמו שעה, מה שהופך אותי ממאחר כרוני למקדים כרוני. הכל כרוני עם המעי הזה...
למזלנו, בישראל איחור קל לפגישה די מקובל, ולעתים אף מומלץ, ככה שזה לא סוף העולם. ועדיין חשוב לזכור כמה כללי אצבע להתמודדות עם האיחורים:
לרווח את סדר היום: לא לקבוע שתי פגישות צמודות זו לזו.
אם שעות הבוקר הן הקשות עבורכם, להשתדל לתזמן פגישות לשעות יותר מאוחרות.
לדעת היכן השירותים הכי קרובים למקום הפגישה.
לא קרה שום דבר אם באמצע הפגישה תבקשו כמה דקות הפסקה.
מה איתכם, אתם מקדימים או מאחרים? איזה טיפים יש לכם? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות (ניתן באופן אנונימי).
