אז מה בעצם כל כך רע בטיול?
קודם כל השעה. אולי הטיול היה נסבל אם היו מתחילים אותו בשעה נורמלית, למשל אחת עשרה בצהריים. אבל חייבים להשכים את כולנו עם התרנגול, ולמנוע מאיתנו את זכותנו הבסיסית ללכת לשירותים בנחת פעם או פעמיים. או חמש.
אחר כך הנסיעה. להיות סגור שלוש שעות באוטובוס, אומר להיות בלי שירותים שלוש שעות. אלא אם כן אתם קוראים לקבינה מצחינה בתחנת דלק שירותים. שזה בערך כמו לקרוא לטיול שנתי "יום כיף". שזה בדיוק המצב.
ואז מגיע האוכל. אנו אנשי המעי חייבים לאכול את האוכל שאנו רגילים אליו או שהשיגרה היחסית שלנו תינזק קשות. לא ביקשנו "מאסטר שף", אבל מנות הקרב שמגישים לנו על הסלעים הן הדבר האחרון שהמעי שלנו צריך.
ומה באשר להפעלות? כשהמעי שלנו עובד שעות נוספות, משווע לשירותים, הדבר האחרון שאנו זקוקים לו הן הפעלות, בין במשחקי ספורט, רכיבה על סוסים, או סתם מסג' רקמות עמוק. גם החידונים עולים לנו על העצבים, אבל זה בלי קשר למעי.
ועוד לא דיברנו על מדריך הטיולים, הזיעה, ההפעלות, ובאופן כללי הבלגן.
אז עד שימציאו קבינת שירותים אישית ניידת (פרס נובל מובטח!) אני אשאר לי עם הפייסבוק והבלוגים.
מה איתכם, אתם מצליחים לשלב בין המעי הרגיז והטיולים?
